שירה,

לקח לי כ"כ הרבה זמן לכתוב את המכתב. עדיין לא יודעת איך ומה לכתוב למי שהביאה לי את הדבר הכי חשוב בחיי. ילדתי, ביתי אהובתי. ואני יודעת שאת בטח כבר מתקנת אותי בראשך, "לא הביאה לי אלא עזרה לי להביא את ילדתי..".
תחילה, כשנפגשנו, לא חשבתי שאוכל לבטוח בך, בגלל עברי או איך שאת מכנה זאת, 'מערכת ההגנות שלי'. ידעתי שאבוא וכרגיל אשלם ואלך ומייד ביציאה אתחרט שהגעתי. אך כל פעם הופתעתי מכך שאני מגיעה ואנו מצליחות להיפגש.
מדהים אני רציתי לדבר ואת הצעת להיפגש ולברר, אני רציתי להמשיך לספר מבלי לעצור ואת הזמנת למגע ותנועה שבתחילה סלדתי מהם. ואת המשכת להיות ולהישאר מבלי להתייאש ממני או לבקר אותי.
אחרי 6 חודשים צלצלתי אליך ושאלתי את השאלה הכי חשובה, את ענית כרגיל באופן ברור ורגוע.

אחרי חודש הגיעה הבשורה שאני, אני בהריון....